קורות חייה של רבקה באו – אשה גיבורה 1918-1997

רבקה באו נולדה בשנת 1918 בכפר בודילוב שבפולין. אביה בנימין טננבאום ואמה לאה ממשפחת גרינהאוט. אביה היה רופא, וטרינר ונטורופת. כל הדורות היו רופאים, רוקחים ונטורופתים. רבקה התייתמה מאמה בגיל שבע. אביה לא הצליח לגדל את שלושת הילדים בכוחות עצמו ועל כן שלח אותם לדודים ולדודות. רבקה  התגוררה אצל הדודות שהתנהגו אליה בצורה מחפירה והיא סבלה מאוד. לבסוף הגיעה בנדודיה לדודתה רוז'ה ושם היו לה חיים טובים. מגיל צעיר היא אהבה לעזור לכולם ולמרות החיים הקשים שעברה אף פעם לא היתה בדיכאון, רק רצתה שכולם יהיו מאושרים.

היא רצתה ללמוד רפואה בקרקוב בתקופה שבה לא הרשו ליהודים ללמוד באוניברסיטה, לכן למדה כימיה וקוסמטיקה. כשפרצה מלחמת העולם השניה, היא נשלחה לגטו קרקוב. שם למדה להיות אחות, עבדה בבית החולים ועזרה ליהודים רבים. 

בשנת 1943 הועברה למחנה ריכוז פלאשוב שם הצילה אנשים רבים בזכות כישרונה בתור קוסמטיקאית אשר עשתה גם פדיקור ומניקור. היא דאגה למי שנתפסו בעיני הנאצים כחולים כי צלעו ולא נראו כשירים לעבודה והצילה אותם ממות ע"י זה שעשתה להם פדיקור. רבקה עשתה זאת בכישרון רב, עד כדי כך שגם הנאצים ביקשו שתעשה להם פדיקור ומניקור. שמה הגיע למפקד המחנה, אמון גט, הוא קרא לה לעשות לו מניקור בלילה אחרי שעבדה כל היום בעבודת פרך. סצנה זאת מופיעה בסרט "רשימת שינדלר". רבקה ידעה תשע שפות, היא ידעה קרוא וכתוב ולדבר גרמנית. היא שמשה גם בתור מרגלת וכשהגיעה לביתו הבינה מה הוא מתכנן לעשות למחרת. את מי הוא מתכוון להרוג, ידעה את מי יתלו, ומי יישרף. כשחזרה לצריף שלה, הנשים חיכו בקוצר רוח לשמוע מפיה את הידיעות על העתיד שעומד להתרחש והן הפיצו אותן, ובדרך זו היא הצילה רבים.

בתוך מחנה הריכוז הזה הכירה את מי שיהפוך להיות בעלה, יוסף באו. הוא התגנב מחופש לאישה אל מחנה הנשים ושם הם התחתנו בסודי סודות תוך כדי סיכון חייהם. את חתונתם מראים בסרט "רשימת שינדלר".

מייטק פמפר, מזכירו של מפקד המחנה, אמון גט, היה בין אלה שערכו את רשימת שינדלר. הוא הכניס את רבקה לרשימת שינדלר בתור תודה שהצילה את אמו. רבקה הייתה אישה מאד אמיצה שלא ידעה פחד מהו. הייתה לה אמונה חזקה שתשאר בחיים ובקשה שיחליפו את שמה בשמו של בעלה הטרי, ואילו היא עצמה נשלחה לאושוויץ. כך יוסף נכנס  לרשימת שינדלר. רק כעבור חמישים שנה רבקה במקרה פלטה זאת. כשיוסף שאל אותה בתדהמה "למה החלפת את שמך בשמי, ולמה לא סיפרת לי על כך?", ענתה לו: "לא סיפרתי לך בגלל שלא רציתי שתרגיש שאתה חייב לי משהו, ועשיתי זאת מאהבה".

ביומניה "בשם אלוהים" אותם כתבה בסתר ושהתגלו לאחר מותה כתבה על כך "כשהיומנים שלי ימצאו, אז ידעו מי הציל את יוז'ו שלי." האהבה ביניהם היתה חזקה מאד 53 שנה.

באושוויץ' קעקעו לה על היד את המספר: A-27541. גם שם הצילה רבים תוך סיכון חייה.

מאושוויץ' נשלחה למחנה ריכוז ליכטוורדן בצ'כוסלובקיה. בתום המלחמה רבקה ויוסף מצאו זה את זו בדרך נס וחזרו לקרקוב. שם רבקה התחילה לעבוד בתור קוסמטיקאית וזכתה להצלחה רבה. היא פתחה בית ספר לקוסמטיקה ויוסף חזר ללמוד אמנות באוניברסיטה. בשנת 1950 עלו לישראל יחד עם בתם הקטנה, הדסה. בארץ רבקה המשיכה לעבוד בתור קוסמטיקאית והמשיכה לעזור וטיפחה מבחינה אסתטית אנשים רבים. היא שמשה בתור רופאת השכונה שעזרה במקרי חירום.

בשנת 1956 נולדה בתם השניה, צלילה.

בני הזוג רבקה ויוסף באו דיברו על השואה בחופשיות בציבור וטיפחו באנשים אחרים את חשיבות העברת סיפורי הזוועות מן המלחמה אבל בדרכם המיוחדת שגרמה לאנשים רצון להקשיב וללמוד. הם הצליחו לעשות זאת בתקופה שבה רוב הניצולים לא דיברו על חוויות העבר הנוראות ושאר הישראלים לא רצו לשמוע. רבקה בתור קוסמטיקאית הקשיבה ללקוחות שלה שחלקן היו בשואה ושימשה אוזן קשבת ואף עודדה אותן לספר את אשר עברו. הנשים סיפרו לה את קורותיהן במלחמה. הן חזרו על אותם סיפורים שוב ושוב ורבקה תמיד הקשיבה ושימשה כפסיכולוגית להן.

כל משפחתה של רבקה באו נרצחה וגם משפחתו של בעלה.

בשנת 1975 מצאה את אחיה אוסקר בארץ אחרי 36 שנה של חיפושים, וזה בזכות עקשנותה למצוא אותו. היא לא ויתרה למרות שמכל מקום קיבלה ידיעות שלא יודעים עליו.

היא העידה בששה משפטים נגד נאצים שנתפסו.

רבקה הייתה אשה מאד אופטימית שלא התלוננה ושמחה בחלקה.

רבקה ויוסף באו חיו חיים מאד מאושרים, מלאי שמחה והומור. אהבתם היתה גדולה מהחיים, הם היו הזוג הרומנטי מכל הזמנים.

בשנת 2020 קבלו שניהם את האות "יהודים מצילים יהודים" מטעם ארגון בני ברית העולמי.

כמה מהאמרות של רבקה אותם כתבה ביומניה "בשם אלוהים".

"כשזורקים עליך אבנים – אתה זרוק לחם!"

"נשים וגברים, אל תעשו שטויות, זכרו, החיים אינם נצחיים. כשאתם הורים זכרו את ילדיכם, הם לא ביקשו לבוא לעולם. תנו להם יסודות איתנים לחיים ולא רעועים. בחרו איזו חברה הנכם רוצים ליצור. מי שבילה אי פעם בבית חולים או עבר מלחמה וסבל, מסתכל אחרת על החיים".

"בצדק מישהו פעם אמר לי  "הכול זורם" – ""Panta Rej. אנחנו חומר מתכלה כמו בטבע. למה אנשים לא רוצים לראות ככה את הדברים? היות שאני בעד שלום ולא בעד מלחמה. השלום בונה והמלחמה הורסת".

כל עוד חיים אסור לנו לאבד את התקווה".

"אני לא עוזרת בכדי לקבל בחזרה."

לרבקה נולדו שתי בנות, הדסה וצלילה. היא זכתה לארבעה נכדים.

בשנת 1997 רבקה נפטרה והיא קבורה בבית העלמין בנחלת יצחק.